יום שלישי, 10 במרץ 2009
שלושה ילדים ועסק
בתור התחלה, עוד קשה לי לעכל שיש לי שלושה ילדים. על הגדולים (תאומים, כמעט בני ארבע) עבדנו קשה. השלישי (חצי שנה בעוד יומיים) הגיע בהפתעה... וכך הפכנו למשפחה בורגנית ממוצעת (אמנם החברות שלי טוענות בתוקף שארבעה ילדים זה השלושה החדש, אבל חובת ההוכחה עליהן...).
והעסק? העסק נולד אחרי הלידה של הגדולים. נשמע בנאלי אבל זה מה יש. אחרי 13 שנות היי-טק אינטנסיביות – יום אחד זה נגמר וביום שיצאתי לשמירת הריון ידעתי שזה היום האחרון שלי בהייטק.
לעומת זאת, בהחלט לא ידעתי מה אני הולכת לעשות.
בשלב ראשון התחלתי לימודי רפואה סינית. כמו שקל להבין, לא יצא מזה הרבה... ואחרי השנה הראשונה פרשתי מהתחום. הרעיון ליצור אלבומים הגיע, כטבעם של רעיונות טובים, במקרה. קרן, אחותי האהובה והמוכשרת החליטה לקנות לי אלבום כמתנת לידה וגם לצלם ולסדר אותו בתור האלבום הראשון של הילדים. היא חיפשה אלבום מיוחד ומרגש, וכמובן שלא מצאה. בהיותה מוכשרת ויצירתית כפי שהיא, היא עשתה אחד בעצמה – אלבום תחרה לבנה, כרוך בעבודת יד. את העיצוב הפנימי היא עשתה בשיטת ה – Scrapbooking שלא היכרתי עד אז. יצא מרהיב. האלבום עמד בסלון חצי שנה עד שעלה לי הרעיון לעשות מזה עסק. התקשרתי לקרן בשבת גשומה אחת, ואמרתי לה להקשיב עד הסוף לפני שהיא פוסלת כי מדובר ברעיון טוב... מאז עברו שלוש שנים ועושה רושם שאכן זה היה רעיון טוב. אמר לי פעם מישהו שעסק שמגיע לשנתו השלישית זה כבר סימן טוב. כי השנה הראשונה היא שנת ההתאהבות. השנה השניה היא שנת ההתפכחות, כי זה הרי לא כ"כ פשוט. ואם הגעתם לשנה השלישית ואתם עדין מחוייבים לעניין, עושה רושם שיש לכם עסק ביד.
ועכשיו האתגר לשלב הכל יחד, ולמעשה זה הבונוס הגדול. העסק מתנהל מהסטודיו הבייתי מה שמאפשר לי גם לעבוד וגם להיות בבית. בכל בוקר כשכולם הולכים לגן / לעבודה / ישנים לידי בעריסה ואני מכינה קפה ומתיישבת מול המחשב להתחיל לעבוד, אני יודעת שיש לי שילוב מנצח.
והעסק? העסק נולד אחרי הלידה של הגדולים. נשמע בנאלי אבל זה מה יש. אחרי 13 שנות היי-טק אינטנסיביות – יום אחד זה נגמר וביום שיצאתי לשמירת הריון ידעתי שזה היום האחרון שלי בהייטק.
לעומת זאת, בהחלט לא ידעתי מה אני הולכת לעשות.
בשלב ראשון התחלתי לימודי רפואה סינית. כמו שקל להבין, לא יצא מזה הרבה... ואחרי השנה הראשונה פרשתי מהתחום. הרעיון ליצור אלבומים הגיע, כטבעם של רעיונות טובים, במקרה. קרן, אחותי האהובה והמוכשרת החליטה לקנות לי אלבום כמתנת לידה וגם לצלם ולסדר אותו בתור האלבום הראשון של הילדים. היא חיפשה אלבום מיוחד ומרגש, וכמובן שלא מצאה. בהיותה מוכשרת ויצירתית כפי שהיא, היא עשתה אחד בעצמה – אלבום תחרה לבנה, כרוך בעבודת יד. את העיצוב הפנימי היא עשתה בשיטת ה – Scrapbooking שלא היכרתי עד אז. יצא מרהיב. האלבום עמד בסלון חצי שנה עד שעלה לי הרעיון לעשות מזה עסק. התקשרתי לקרן בשבת גשומה אחת, ואמרתי לה להקשיב עד הסוף לפני שהיא פוסלת כי מדובר ברעיון טוב... מאז עברו שלוש שנים ועושה רושם שאכן זה היה רעיון טוב. אמר לי פעם מישהו שעסק שמגיע לשנתו השלישית זה כבר סימן טוב. כי השנה הראשונה היא שנת ההתאהבות. השנה השניה היא שנת ההתפכחות, כי זה הרי לא כ"כ פשוט. ואם הגעתם לשנה השלישית ואתם עדין מחוייבים לעניין, עושה רושם שיש לכם עסק ביד.
ועכשיו האתגר לשלב הכל יחד, ולמעשה זה הבונוס הגדול. העסק מתנהל מהסטודיו הבייתי מה שמאפשר לי גם לעבוד וגם להיות בבית. בכל בוקר כשכולם הולכים לגן / לעבודה / ישנים לידי בעריסה ואני מכינה קפה ומתיישבת מול המחשב להתחיל לעבוד, אני יודעת שיש לי שילוב מנצח.
הירשם ל-
תגובות לפרסום (Atom)
מרגש
השבמחק