יום רביעי, 6 ביוני 2012
בחזרה מניו יורק!
לא יאומן איך הזמן טס. רק חזרתי מניו יורק ובעצם חלפו כבר כמעט שבועיים. ומצד שני, כ"כ אינטנסיביים היו השבועיים האלה שכל הנסיעה הזו כבר נראית לי כמו חלום רחוק..
את היומיים הראשונים בילינו בהקמה של הביתן. היתה לנו פנטזיה לסיים הכל ביום הראשון ואז לגנוב "יום חופש" לפני תחילת התערוכה אבל כנראה שלא הערכנו נכון את כמות העבודה.. התחנה הראשונה שלנו היתה באיקאה. באנו מוכנים עם רשימה מסודרת של כל הפריטים הדרושים (רצפת פרקט לבנה, ספריית מדפים, שולחנות, מדפים, עוד מדפים, ארגזי אכסון, שולחן עגול, וזוג שרפרפים שאמנם לא היו ברשימה, אבל היו כ"כ ורודים שלא היה מצב להשאיר אותם שם) כך שתקתקנו את הקניה די מהר. אח"כ חיפשנו ואיתרנו את ה"טמבוריה" המקומית בקרבת התערוכה שם רכשנו כמה כלי עבודה בסיסיים ובעיקר כמות מסחרית של דבק דו-צדדי ושני גאלונים של צבע טורקיז וצבע פוקסיה כדי לטשטש עקבות של איקאה.. משם שמנו פעמינו למרכז הירידים ג'אביץ סנטר.
קיבלנו תגי מציג, והלכנו לחפש את ביתן מספר 2378 שנשא את השלט Tweelingen Design..
בביתן חיכו לנו ארבעה ארגזים עם המוצרים לתצוגה ששלחנו מהארץ (המציגים בביתן שלידינו היו פחות ברי מזל, כשהארגזים שלהם נתקעו במכס ולא הגיעו בזמן לתערוכה).
ואחרי יומיים של עבודה באמת מאומצת, זו היתה התוצאה.
מבין מאות הביתנים בתערוכה, היו כמה שמצאו חן בעיני במיוחד -
הביתן של MoMA
והביתן של Cavallini
ובין לבין, גם בילינו בעיר!
מפתיע או לא, התרוממות הרוח הכי גבוהה נרשמה בריצת בוקר בסוף השבוע בסנטרל פארק (ובבוקר נוסף בטיילת המערבית על גדות הנהר). קשה לתאר את האנרגיה המדהימה של המוני האנשים הרצים / רוכבים בפארק בשמש אביבית חמימה. בהתאמה, הקניה הכי שווה היתה שתי חליפות ריצה קייציות בסגול ובטורקיז..
בפרספקטיבה של שבועיים אחרי היתה נסיעה קסומה, שילוב משובח של Business & Pleasure.
ייצוא הוא מסע ארוך ומרתק, ואנחנו סימנו וי על צעד ראשון. :)
שולחת מכאן תודה ענקית להורים שלי ולהורים של יניב שנשארו עם הילדים והיה להם כ"כ כיף ביחד שהילדים אמרו בטלפון שהם אמנם מתגעגעים אבל גם כיף להם עם סבא וסבתא!
את היומיים הראשונים בילינו בהקמה של הביתן. היתה לנו פנטזיה לסיים הכל ביום הראשון ואז לגנוב "יום חופש" לפני תחילת התערוכה אבל כנראה שלא הערכנו נכון את כמות העבודה.. התחנה הראשונה שלנו היתה באיקאה. באנו מוכנים עם רשימה מסודרת של כל הפריטים הדרושים (רצפת פרקט לבנה, ספריית מדפים, שולחנות, מדפים, עוד מדפים, ארגזי אכסון, שולחן עגול, וזוג שרפרפים שאמנם לא היו ברשימה, אבל היו כ"כ ורודים שלא היה מצב להשאיר אותם שם) כך שתקתקנו את הקניה די מהר. אח"כ חיפשנו ואיתרנו את ה"טמבוריה" המקומית בקרבת התערוכה שם רכשנו כמה כלי עבודה בסיסיים ובעיקר כמות מסחרית של דבק דו-צדדי ושני גאלונים של צבע טורקיז וצבע פוקסיה כדי לטשטש עקבות של איקאה.. משם שמנו פעמינו למרכז הירידים ג'אביץ סנטר.
קיבלנו תגי מציג, והלכנו לחפש את ביתן מספר 2378 שנשא את השלט Tweelingen Design..
בביתן חיכו לנו ארבעה ארגזים עם המוצרים לתצוגה ששלחנו מהארץ (המציגים בביתן שלידינו היו פחות ברי מזל, כשהארגזים שלהם נתקעו במכס ולא הגיעו בזמן לתערוכה).
ואחרי יומיים של עבודה באמת מאומצת, זו היתה התוצאה.
מבין מאות הביתנים בתערוכה, היו כמה שמצאו חן בעיני במיוחד -
הביתן של MoMA
והביתן של Cavallini
ובין לבין, גם בילינו בעיר!
מפתיע או לא, התרוממות הרוח הכי גבוהה נרשמה בריצת בוקר בסוף השבוע בסנטרל פארק (ובבוקר נוסף בטיילת המערבית על גדות הנהר). קשה לתאר את האנרגיה המדהימה של המוני האנשים הרצים / רוכבים בפארק בשמש אביבית חמימה. בהתאמה, הקניה הכי שווה היתה שתי חליפות ריצה קייציות בסגול ובטורקיז..
ייצוא הוא מסע ארוך ומרתק, ואנחנו סימנו וי על צעד ראשון. :)
שולחת מכאן תודה ענקית להורים שלי ולהורים של יניב שנשארו עם הילדים והיה להם כ"כ כיף ביחד שהילדים אמרו בטלפון שהם אמנם מתגעגעים אבל גם כיף להם עם סבא וסבתא!
הירשם ל-
רשומות (Atom)